יהלומן או גמולוג: מה ההבדל?

אבל ישנם גם מקצועות נוצצים באמת. גמולוגיה, למשל – מדע וחקר אבני החן. לעוסקים במקצוע זה צפויה התעסקות במיון ובסיווג של אבנים, זיהוין, תיעוד צורתן והמבנה הגבישי שלהן, אופני ליטושן והערכת שוויין, לצד התואר האקזוטי ואפוף המסתורין ”גמולוג“.

גמולוג יודע להעריך ולקבוע את ערכו של יהלום, המושפע מכמה פרמטרים קבועים. הראשון שבהם הוא רמת ניקיונה של האבן מפגמים. אלו האחרונים קרויים ”תכלילים“. לעתים, מכיל בתוכו היהלום גבישים אחרים, קטנים יותר; עד כה התגלו וזוהו למעלה מעשרים וארבעה סוגים שונים של מינרלים בתוך יהלומים.

סוגי הפגמים הקיימים ביהלומים מגוונים ביותר, ומפעם לפעם אף ניתן להיתקל בפגם נדיר. באופן טבעי, ככל שהיהלום נקי מפגמים כך עולה ערכו, אבל קיימים גם יתרונות לנוכחותם של פגמים אלו. הזיהוי האישי עוזר בהפרדה בין יהלום לבין חיקויים ואבנים סינתטיות.

רוב הפגמים החיצוניים המתגלים ביהלום ניתנים לסילוק על ידי צחצוח או ליטוש חוזר, אך ישנם יהלומים שביצוע פעולות אלה מסכן אותם ביצירת פגמים נוספים. פגמים פנימיים הם אלו המצויים בתוך היהלום או חודרים מפני השטח פנימה. אלו האחרונים נחשבים ”חמורים“ יותר בדרגת ניקיונו של היהלום, בעיקר משום שלא ניתן להסירם בקלות או מבלי להפסיד משקל מזערי, כמו במקרה של פגם חיצוני.

בסופה של הבדיקה זוכה היהלום המיוחס לתעודה, והמכונים הגמולוגיים אף מקפידים לתאר ולפרט בה את פגמיו על פני דיאגרמה מצוירת. היות שאין שני יהלומים הזהים לחלוטין בפגמים שבהם, משמש מיפוי הדגמים כאמצעי זיהוי יעיל ביותר לצורכי ביטוח או גניבה, וכדרך להוכיח את מצבה של האבן אם ניזוקה במשך הזמן. כמו כן מאפשר המיפוי הסבר חזותי לדרגת הניקיון שנקבעה ליהלום ואת מחירו, כנגזרת בלתי נפרדת מרמת ניקיונו, משקלו, צבעו וליטושו.

ההכנות לבדיקת יהלום לא מביישות במורכבותן ובפרטי שלביהן כניסה לחדר-ניתוח, בעיקר משום שאבק ושומן נצמדים ליהלום בקלות ועשויים להתפרש כפגמים בעת בחינתו. לכלוך על האבן מונע קביעה מדויקת של צבעה, לכן יש חשיבות לניקוי יסודי של היהלום טרם בחינתו (או, אם נשתמש לרגע במונחים מעולם הרפואה: עליו לעבור תהליך קפדני של סטריליזציה).

מגע של אצבעות, למשל, עשוי לגרום להצטברות שומנית, ולפיכך הוא אסור בתכלית. יש להניח, כי לולא היה היהלום כה עוצר נשימה, הרי שגם על הנשיפה בקרבתו היו מוטלים איסורים והגבלות בשל פליטת פחמן דו-חמצני ושאר גזים העשויים להעיב על זוהרו. בדרך כלל מספיק ניקוי באמצעות ספירט ובד לבן (בד צבעוני הוא מחוץ לתחום), אך אם התגלו שאריות של דבק, למשל, יש להרתיח את האבן כדי להסירם.

מהו יופי?

סוגייה זו העסיקה מאז ומתמיד את בני האדם הכמהים אליו, ומקדשים אותו כמושא להערצה וכמודל לבריאות ולאיכות חיים. ככלל אין הגדרה אחת ליופי, למרות שבמשך השנים נעשו ניסיונות לבודד פרמטרים קבועים בעלי מכנה משותף מתמטי.

ובכל זאת, מתואר יופיו של יהלום בתכונות אופטיות. מהלך קרני האור מושפע מן הפרופורציות שלו באופן דרמטי ולפיכך על יופיו. ”ברק לבן“, לדוגמה, הוא האור הלבן המוחזר מפני השטח ומתוך היהלום חזרה אל העין. ”נצנוצים“ הם הבזקים של אור לבן וצבעוני המתקבלים כאשר האבן נמצאת בתנועה.

צבע גופו של היהלום הוא תוצר הספיגה הסלקטיבית של קרן האור העוברת דרכו: קרן של אור לבן מהווה, למעשה, איזון של צבעי הספקטרום (סגול, כחול, ירוק, צהוב, כתום ואדום). זיהומים ומרכיבים כימיים ביהלום עשויים ”לבלוע“ חלק מהצבעים הללו, ואז האיזון יופר ובמקום הצבע הלבן יתקבל אור בצבע שונה.

קרבתם של יהלומים זה לזה בתוך קבוצה משליכה על תפישת צבעם, ונוכחות קרובה אף עשויה ליצור השפעות של צבע. כך, למשל, יגרמו אבנים צהובות לאבנים לבנות להיראות צהובות יותר. לכן יש למלאכת המיון חשיבות עליונה בשלב הסיווג. אם נפזר קבוצות של אבנים הנראות תחילה כבעלות גוון אחיד, נגלה מרווחי צבע משמעותיים ביותר ביניהם.

לימודי גמולוגיה – איפה לומדים יהלומנות?

כל אחד יכול להיות יהלומן, מעצם עיסוקו ביהלומים – אך רק מי שהוכשר בתחום וקיבל תעודה מתהדר בשם המקצועי "גמולוג". לימודי גמולוגיה והערכת יהלומים מתקיימים בדרך כלל באחד ממכוני היהלומים הקיימים בארץ, כגון המכון הגמולוגי – GCI; בורסת היהלומים הישראלית ומכללת IDS ללימודי היהלום.

כמה מן התכנים הנלמדים בקורסי גמולוגיה:

1. תהליך היווצרות היהלום, כרייתו והפקתו

2. מבנה היהלום – פיזיקלית / כימית

3. שלבים בעיבוד היהלום – ניקוד, ביקוע, ניסור, חיתוך, ליטוש, הרתחה, מיון

4. בדיקה והערכה של יהלומים לפי 4 עקרונות ה-C והפקת תעודה גמולוגית

5. הכרת סוגים שונים של יהלומים ושל אבני חן

6. שימוש בכלים ומכשירים שונים

תעודת הגמולוג מאפשרת לבוגרי הקורס לעסוק בתחומי היהלומים, אבני החן והתכשיטנות – הן כעצמאים והן כשכירים.